<h1>ספר מצות זמניות הלכ' סוכה שער שני</h1>
<h2>דף כה.</h2>
והחולים ואותם המתעסקים בהם פטורים מן הסוכה. וזהו שאמרו חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. ואפילו היה חוליו קל ההרגש בראשו בכאב עינו. וגם מי שהוא קץ בשבתו בסוכה בסיבת קור האויר או מפני הרוח או עשן או מפני פרעושים פטור מן הסוכה. למה שכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, להוציא את המצטער. כמה דאיתמר ומתערה כאזרח רענן. אך מי שהוא בענין כך אינו פטור אלא הוא לבדו (כי) [אבל] לא שמשיו. אבל חייב בסוכה אע"פ שהוא דואג ומצטער לפקודת מתו, כי אפשר לו שינחם ויסיר דאגתו ותתיישב דעתו, כאומרם איבעי ליה ליתובי דעתיה.
<h2>דף כה:</h2>
החתן וכל סיעתו פטורין מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה ביום ובלילה. וזהו שאמרו א"ר אבא חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה כל שבעה.
<h2>דף כו.</h2>
הולכי דרכים ושומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום, והם חייבים בה בלילה. והולכי דרכים לילה ושומרי הגנים בלילה, פטורין מן הסוכה בלילה, והם חייבים בה ביום. ושומרי הכרמים והגנים פטורים בין ביום בין בלילה. וזהו שאמרו הולכי דרכים ביום, [פטורין ביום וחייבין בלילה], ושומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום. שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום בין בלילה.
<h2>דף כח.</h2>
לשון המשנה, נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. ופטירת הנשים מן הסוכה היא מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא. והעבדים הפטורים מן הסוכה הם המוטבלים לשם עבדות, אבל המשוחררים והגרים חייבים בה כשאר ישראל. כמו שדרשו בכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, האזרח להוציא את הנשים, כל האזרח להוציא את הקטנים, בישראל לרבות גרים ועבדים משוחררים. טומטום ואנדרוגינוס שיש בהם ספק אם הם זכרים או נקבות חייבים בסוכה מספק, ואין מברכין עליה, כי עיקר יש לנו שאין מברכין על הספק. והקטן הפטור מן הסוכה, הוא הצריך לאמו, אבל מי שא"צ לאמו חייב בסוכה. ושמו גבול לזה כל הניעור משנתו ואינו אומר אימא אימא. והענין הוא שעומד בעצמו ואינו צריך לאמו בצרכיו לשמשו.
